פסק-דין בתיק בג"ץ 7439/04

הנשיא א' ברק:

           עתירה המופנית כנגד הכרזתו של המשיב 1 על מאחז "רמת גלעד" כשטח מתוחם, כאמור בצו בדבר מבנים בלתי מורשים (הוראת שעה) (יהודה ושומרון) (מס' 1539), התשס"ד-2003 (להלן: הצו).

1.        מאחז רמת גלעד (להלן: המאחז) הוקם במאי 2001, בפאתיה הדרומיים של העותרת 7. במסגרתו הוצבו מספר מבנים יבילים, בהם מתגוררים העותרים 1-6. המאחז סווג (ביום 5.11.03) על ידי המנהל האזרחי באזור יהודה ושומרון כמאחז בלתי חוקי. בעקבות זאת הוצאו צווי הפסקת עבודה וצווי הריסה מכוח חוק תכנון ערים, כפרים ובנינים (מס' 79) לשנת 1966. כמו כן המשיב 1 הכריז (ביום 9.5.04), מכוח הסמכות שניתנה לו בצו, על שטח המאחז כשטח מתוחם. הכרזה זו אוסרת, בין היתר, כניסה ושהיה בשטח המתוחם. העותרים השיגו (ביום 16.5.04) על הכרזת המשיב 1. בהשגתם טענו העותרים כי לעותר 1 (להלן: העותר) הבעלות על השטח ולחילופין כי שאלת בעלותו מצויה בהליך של בקשה לרישום ראשון במקרקעין לא מוסדרים. ההשגה נדחתה (ביום 4.8.04). המשיב 1 (להלן: המשיב), באמצעות היועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון, נימק את דחיית ההשגה בכך שלא הוצגו מסמכים המעידים על קבלת היתרי בנייה בשטח המתוחם, תוך שהוא דוחה את טענות העותר לבעלות על שטח המאחז. על דחיית השגתם הגישו העותרים (ביום 10.8.04) את העתירה שלפנינו.

2.        העותרים טוענים בעתירתם, כי הכרזת המשיב על המאחז כשטח מתוחם ניתנה שלא כדין. לטענתם, המשיב אינו מוסמך להכריז על שטח המצוי בבעלות העותר כשטח מתוחם. עוד טוענים העותרים כי הם פועלים להקמת שכונת מגורים בשטח המאחז ולקבלת היתרי בנייה. במסגרת זאת הוגשו בקשות להקמת שכונת מגורים בשטח המאחז (תב"ע 117/16) ולקבלת היתרי בנייה. המשיבים טוענים, לעומת זאת, כי שטח המאחז מצוי בחלקו בבעלות המדינה ובחלקו האחר בבעלות פרטית שלא הובררה זהות בעליו. המשיבים מציינים, כי בקשת העותר לרישום ראשון של הקרקע הוגשה עוד בראשית שנת 1992. עם זאת, הדיון בבקשה לגופה לא החל עד למועד הגשת העתירה וזאת מכיוון שהעותר לא צירף לבקשתו את המפות הנדרשות לצורכי בחינת בקשתו (בהתאם לתקנות לרישום מקרקעין (בקשות לרישום נכסי דלא ניידי אשר טרם נרשמו) (יהודה ושומרון), התשמ"ד- 1984). כן טוענים המשיבים כי מבני המאחז הוקמו ללא היתר בנייה כדין וללא אישור רשויות התכנון. לפיכך, טענתם היא כי דין העתירה להידחות.

3.        לאחר ששמענו את טענות העותרים הורינו (ביום 19.8.04) לצדדים להגיש הודעות משלימות המתייחסות לקיומו של מסמך סודי המאפשר, לטענת העותרים, בנייה בשטח המאחז. העותרים מתייחסים בהודעתם המשלימה (מיום 24.8.04) לשני מסמכים סודיים. לטענתם, מסמכים אלה מוכיחים את דבר בעלותו של העותר  על שטח המאחז ואת האישור שניתן לבנייה בשטח זה. המשיבים טוענים בתגובתם (מיום 6.9.04), כי מסמכים אלה אינם מצביעים על אישור בנייה ואף יש בהם כדי לשלול את טענת העותר  לבעלות על שטח המאחז.

4.        לאחר שעיינו בחומר שלפנינו נחה דעתנו כי דין העתירה להידחות. העותרים לא ביססו עילה להתערבותנו בהכרזת המשיב על שטח המאחז כשטח מתוחם. אין חולק כי מבני המאחז הוקמו ללא אישור מרשויות התכנון הרלבנטיות וללא היתר בנייה כדין. זאת ועוד, התשתית העובדתית שהובאה בפנינו ובכללה המסמכים הסודיים לא מצביעה כי שטח המאחז מצוי בבעלות העותר. אכן, העותר החל בהליך לרישום ראשון של שטח המאחז לפני כ- 12 שנים. הליך זה טרם הושלם מאחר שהעותר לא צירף את המסמכים הנדרשים. כל עוד לא הסתיים ההליך לבירור מעמדו המשפטי של שטח המאחז, טענת העותר לבעלות על שטח המאחז, כשלעצמה, אינה מצדיקה את התערבותנו בהכרזת המשיב (ראו והשוו: בג"ץ 419/88 בשיר נ' מועצת התכנון העליונה (לא פורסם); בג"ץ 5149/03 גרוסמן נ' שר הביטחון, נז(4) 426, 429; בג"ץ 9195/03 היכליה וינשטוק נ' הממונה על הרכוש הממשלתי בחבל עזה (לא פורסם)). מטעמים אלה לא מצאנו עילה להתערב בשיקול דעתו של המשיב בהכרזתו על שטח המאחז כשטח מתוחם.

5.        אשר על כן, העתירה נדחית.

                                                                                      ה נ ש י א

המשנה לנשיא א' מצא:

           אני מסכים.

                                                                             המשנה לנשיא

השופט מ' חשין:

           אני מסכים.

                                                                             ש ו פ ט

           הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק.

           ניתן היום, כ"ח באלול התשס"ד (14.9.2004).

ה נ ש י א                                  המשנה לנשיא                                    ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /דז/ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: